סוחונוב ואח' נ' שיווק ומכירות בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה על סך של 29,851 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס של 58,101 ₪ ביחסים שבין קבלן וקבלן משנה.

הנתבעת והתובעת שכנגד (הנתבעת) היא חברה המשווקת מוצרי אלומיניום. התובע והנתבע שכנגד (התובע), הוא עצמאי בתחום האלומיניום וביצע התקנות עבור הנתבעת בבית לקוחותיה.

לטענת התובע, הנתבעת נותרה חייבת סך של 28,356 ₪, בגין עבודות ההתקנה (נכון למועד הגשת התביעה עומד סכום החוב על סך של 29,851 ₪).

לטענת הנתבעת, התובע הציג מצגי שווא ביחס למקצועיותו. בפועל עשה עבודה חובבנית והשאיר אחריו שובל של ליקויים ולקוחות לא מרוצים. לטענת הנתבעת, הנזקים שספגה עולים על סכום התביעה ומעבר לכך. תחילה הגישה תביעה שכנגד בסך של 158,101 ₪. התביעה המקורית כללה גם תביעה לפיצוי בגין לשון הרע ובגין אובדן רווחים. בסופו של יום, לאחר דיון מקדמי בתיק, ביקשה הנתבעת להעמיד את התביעה על נזקיה הישירים בלבד, בסך של 58,101 ₪.

מטעם התובע הוגש תצהירו שלו.מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מנהליה, אורי דורון (מופקד על ענייני הארגון והניהול. הגדיר עצמו כ"שר החוץ") ורומן מינייב (מופקד על החלק המקצועי-טכני) וכן תצהירו של אחד מעובדיה, בוריס ריבק.

לאחר ששמעתי את הראיות ואת סיכומי הצדדים בע"פ ועיינתי בכל החומר שהוגש על ידם בתיק, אני מקבלת את התביעה בחלקה ודוחה את התביעה שכנגד.

התובע צירף לתביעתו את החשבון שהגיש לנתבעת לתשלום, עליו מבוססת תביעתו (נספח ד' לכתב התביעה). כעולה מכתב ההגנה אין הנתבעת מעלה טענות כנגד החשבון כשלעצמו (כגון: טענה שלא הוזמנה או לא בוצעה כלל עבודה באתר כזה או אחר, או שפריט פלוני שנזכר בחשבון לא הוזמן או לא בוצע, טענה שסוכם על תמורה אחרת בגין העבודה וכיוצ"ב), אלא הנתבעת מעלה טענות קיזוז. כך גם בתצהיריה.

לא עלה בידה של הנתבעת להוכיח את טענותיה שהועלו כטענות קיזוז כנגד התביעה והם למעשה גם טענותיה בתביעה שכנגד.

הנתבעת פירטה בטבלה בתצהיר עדות ראשית מטעמה, את הנזקים הכספיים בהם נשאה לטענתה בפועל לצורך תיקון הליקויים שהותיר אחריו התובע בעבודות שביצע עבורה (ס' 16 לתצהיר מנהלה, מר אורי דורון). בטבלה פורט שם עובד הנתבעת, מספר ימי העבודה ועלות יומית של העובד, ציון עלות החומרים ותיאור כללי של התיקונים הנדרשים. הנתבעת צירפה תלושי שכר לרוב של עובדיה וקבלות על תשלום דלק. הא ותו לא. הנתבעת לא תמכה טענותיה לקיומם של ליקויים שבאחריות התובע בחוות דעת מקצועית או בראיות אחרות כנדרש, על מנת לתעד ולהוכיח את הליקויים הנטענים בעבודת התובע; את הקשר הסיבתי בין הליקויים לבין עבודתו של התובע; ואת עלות ביצוע התיקונים או הנזק שנגרם לה בגינם. לא צורפו תמונות העבודה הלקויה, תלונות של לקוחות/קריאות תיקון, דו"חות ביצוע/יומני עבודה/סידור עבודה, הזמנות של חלפים וכדומה (ראו ח"נ של מר דורון בעמ' 13 ש' 6-31 - עמ' 14 ש' 1-6). גם עלויות החומרים צוינו בכלליות, ללא פירוט וללא שצורפו קבלות רכישה.

אוסיף ואתייחס בנפרד לפרויקט בבית אשל, שהנתבעת שמה עליו דגש מיוחד. מטעם הנתבעת העיד עובד בשם בוריס ריבק, שעבר בפרויקט זה 4 ימים (יש לציין כי לפי הטבלה היו עובדים נוספים אחרים שעבדו שם בתיקון הליקויים, 7 ימים). בתצהירו ציין בכלליות שהתבקש ע"י הנתבעת לתקן ליקויים שנתגלו בעבודת התובע בפרוייקט ("כגון: פינישים, איטומים ותיקוני ליקויים אחרים"). בח"נ העיד, כי התבקש ע"י רומן מינייב, שאחראי כאמור, על הצד הביצועי בנתבעת, לבצע תיקונים ונאמר לו שהתובע ביצע את העבודה. בתצהירו ובח"נ אין פירוט, כימות ותיעוד מספקים להוכחת עצם קיומם ומהותם של הליקויים ואין כל ביסוס להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין אלה לבין עבודת התובע, לבד מכך שמר מינייב הפנה אצבע מאשימה לתובע, כאמור.

בעניין הפרוייקט בבית אשל הנתבעת תבעה, בנוסף לעלות העובדים והחומרים, סך של 16,494 ₪. לטענתה, סכום זה הופחת משכרה ע"י המזמין (נעמן-איתן), אף לאחר שסיימה לבצע בעצמה את העבודות שהיה על התובע לעשותן. וזאת, משום העיכובים שחלו בביצוע העבודה. לא צורפו ראיות להוכחת ההפחתה הנטענת בתמורה שקיבלה הנתבעת בפרויקט. לא הוכחו הליקויים בעבודתו של התובע שם ולא הוכח הקשר הסיבתי בין ההפחתה לבין עבודתו של התובע. צורף מסמך אחד ת/1 "חשבון סופי לשם פשרה בלבד - אשל 31" מינואר 2011, שכולל "הפחתה בגין נזקים 10%". זהו חשבון סופי להבדיל מקבלות ואסמכתאות על תשלום. יתר על כן, מעיון בחשבון עולה, כי תחת הכותרת "הערות" פורטו שלושה נזקים שבגינם ביצע הלקוח את ההפחתה. הנתבעת עצמה הסכימה, כי לפחות אחד מהם אינו קשור כלל לעבודת התובע (ס' 5.2, הקטנת רוחב יציאה למרפסת. ראו עמוד 9 ש' 15-16). הנתבעת לא ביצעה אבחנה בין ההפחתה בגין נזק זה לבין ההפחתה בגין הנזקים האחרים, שלפי טענתה התובע אחראי להם (עניין שלא הוכח כשלעצמו). זאת ועוד. באשר לשני ראשי הנזק האחרים שנזכרו בחשבון ת/1 - הקטנת גובה התריסים ב- 20 ס"מ ותיקוני טיח – עולה מעדותו של מר מינייב, כי היו מספר חלונות בבית אשל שבהן לקחה הנתבעת מידות לא נכונות. אין מחלוקת כי הנתבעת אחראית על נטילת המידות ולא התובע. מר מינייב העיד בח"נ, כי הנתבעת הגיעה להסדר עם מנהל העבודה באתר, שלפיו על מנת שלא לזרוק את החלונות ולהמתין עד ליבוא חלונות חדשים במידה הנכונה, יתקינו את החלונות הקטנים, והפרש הגובה ייסגר בבניה. רק בח"נ טען מר מינייב, כי כיוון שהתובע לא הגיע להתקנה מספר ימים, יצא שהיזם הגיע בעצמו לאתר, גילה את הטעות וכבר לא ניתן היה להעלימה כפי שבקשו לעשות. עניין זה לא בא זכרו בראיות הנתבעת ובתצהיריה, שם הסתפקו בטענה כללית שעבודתו של התובע לקויה. מעבר לכך, לא בוססה כלל בראיות הנתבעת הטענה שהתובע לא הגיע לביצוע העבודות בזמן ולא בוסס הקשר הסיבתי ואחריות התובע לעניין. בבסיס הדברים, כעולה מהאמור, עבודתה הלקויה של הנתבעת שטעתה במידות שלקחה. בחשבון ת/1 לא נזכר איחור כזה או אחר, כי אם הקטנה של 20 ס"מ במידות התריסים (ליקוי שלו אחראית הנתבעת).

בניגוד לטענתם של מנהלי הנתבעת כאילו פנו לתובע בכתב ונתנו לו הזדמנות להשלים את העבודות שהיה עליו לבצע, לא מצאתי בראיות שהנתבעת הזמינה את התובע לבצע השלמות ותיקונים; כי אם הודעה לתובע על קיזוז שביצעה הנתבעת מול החוב, לאחר שהעבודות הנדרשות כבר בוצעו ע"י הנתבעת.

עוד אציין, כי מהתכתובת בין הצדדים קודם להגשת התביעה (ראו מכתבים 1-2 לתצהירי הנתבעת) עולה, כי הנתבעת טענה לנזקים בסך של כ- 20,000 ₪ בעוד שבתביעה שכנגד תבעה נזקים בסך של כ- 58,000 ₪. ההסבר של הנתבעת כיצד זה גדלו נזקיה מסך של כ- 20,000 ₪ בתכתובת עד ל- 58,000 ₪ בתביעה שכנגד, אינו משכנע ולא הוכח.

קיצורו של דבר, לא עלה בידי הנתבעת והתובעת שכנגד להוכיח את טענותיה כלל.

אני דוחה את טענת הנתבעת, שלפיה לא הוגש תצהיר עדות ראשית בתביעה שכנגד וכי מטעם זה, יש לקבל את התביעה שכנגד. הנתבעת הגישה תצהיר אימות לכתב ההגנה לתביעה שכנגד (התיק מתנהל בסדר דין מהיר) עוד בטרם הדיון הראשון שהתקיים ביום 9/7/12 (ראו החלטה של כב' הרשמת ארד מיום 19/3/12 בבקשה 3). על פי הודעת המנ"ת מיום 2/4/12, כתבי הטענות שנתמכו בתצהיר ישמשו כתצהיר עדות ראשית אם לא יגישו הצדדים תצהירי מפורטים בתוך 45 ימים מההודעה. בישיבה המקדמית לא העלתה הנתבעת כל טענה בעניין ולא הוגשה בקשה כל בקשה גם לאחר שנקבע התיק להוכחות. בכל מקרה, הטענות עצמן היו ידועות היטב לנתבעת, שכן מדובר בתצהיר בג"צי שתומך בכתב הטענות. אין חולק שכתב ההגנה מצוי היה בידי הנתבעת ולפי הטענה לא נמסר לה רק התציהר התומך. ממילא גם התביעה שכנגד נדחתה מתוך החיסרון שבראיותיה ולא מתוך שהוכחה או התקבלה גרסת התובע והנתבע שכנגד.

אני דוחה גם את הטענה שהתובע לא הציג טענות מנגד לטענותיה ביחס לפרוייקטים בקרני שומרון, גיורא ת"א ובוטון אשקלון ולפיכך יש לקבל את התביעה שכנגד בעניין זה. הנזקים הנטענים כפי שפורטו בכתב התביעה שכנגד הוכחשו בסעיף 17 לכתב ההגנה שכנגד. ממילא גם נזקים לעולם מוכחשים הם ואין חובה לדון בכתב ההגנה במפורש בכל טענה לנזק שנגרם ונתבע (ראו תקנות 84-85 לתקנות סדר הדין האזרחי).

אני דוחה את טענת הנתבעת בסיכומיה שלפיה התובע לא קיבל אישור לעבודות נוספות שפורטו בחשבון שהגיש לתשלום. הטענה באה רק בסיכומי ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד ואינה נתמכת בראיות הנתבעת.

יחד עם זאת, התובע מודה שלא השלים את העבודות לרבות נטילת אחריות לתיקונים, כיוון שהנתבעת סירבה לשלם לו והוא לא הסכים להמשיך לעבוד מבלי לקבל שכר (עמ' 4 ש' 18-30). בשל כך אני מפחיתה על דרך האומדנא סך של 25% מסכום החוב שנתבע.

התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד, נדחית.